| את בגוף שלי
| ти в моєму тілі
|
| את בין הקירות שלי
| Ти в моїх стінах
|
| את בין השתיקות השירים והעצב
| Ти серед тиші пісень і смутку
|
| את הגבול שלי
| мій ліміт
|
| לחיות או למות שלי
| я живу або помру
|
| את המחוג שמכתיב לי את הקצב
| Ти голка, яка диктує мій темп
|
| היית בגשם איתי בשמיכות
| Ти була зі мною під дощем у ковдрах
|
| ובימים שאהבנו פחות
| І в ті дні, коли ми любили менше
|
| אני לא עזבתי אותך לשניה
| Я не залишав тебе ні на секунду
|
| את הסתיו שלי
| ти моя осінь
|
| את כל העונות שלי
| всі мої пори року
|
| וכשבלילות לפעמים את הולכת
| А вночі іноді йдеш
|
| המנגינות שלי וכל המילים שלי
| Мої мелодії і всі мої слова
|
| נופלות מגופי כמו עלים בשלכת
| Падає з мого тіла, як листя з дерева
|
| ואמרו כל דבר על חיי
| І вони сказали все про моє життя
|
| שירדה דעתי מעליי
| я втратив розум
|
| אולי קצת שכחתי... גבולות הגיון
| Можливо, я трохи забув... межі розуму
|
| ואני חושב קצת על הלב שלך
| І я трохи думаю про твоє серце
|
| וכמה קרה לפעמים המתכת
| А як часто траплявся метал
|
| בוקר ולילה עוברים בשעון שלי
| Ранок і ніч проходять повз мій годинник
|
| ולא מאמין שנתת לי ללכת
| І я не можу повірити, що ти відпустив мене
|
| ולי נשאר להמשיך לקוות
| І я маю продовжувати сподіватися
|
| שכואב לך אולי לפחות
| це може принаймні тобі боляче
|
| כמו שכואב לי.. .מאז שעזבת
| Як мені боляче... .відколи ти пішов
|
| ורק אדיוט יחכה לך עכשיו
| І тільки ідіот чекатиме на вас тепер
|
| כשהגשם לא חס על פניו
| Коли дощ не щадив його обличчя
|
| חיכיתי לשמש... שקצת תחמם | Чекав сонце... щоб трохи пригріло |